25.7.1974

מה נאמר ונבטא עצמותינו במילים
והרגש הוא השולט בנו ממעל ומתחת ומהאמצע
מה נחשוב בכלל ואנו כה בודדים
למה נהרהר ונערער והרי נוכל שנות דבר מה
הייתי הולך ומהדר בונות הרים וגבעות
וגיאיות
בדד
גם כי אהיה בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי
דברי משוררים קדומים מכילים הימים ההוויים
רגשות נוצרים
למה אהיה בה
בדד
אני מפחד מכל צל הנה צל הרים
כתפלצות בני אנוש
הקמים עליך להרגך השכם והרוג בם עדי כלותם כלותם
מי יקום וימציא לנו דרך בדידות חדשה
ולמה
אני חוגג אותך הבדידות
את מלכתי את הבדידות
אשיר על הבדידות

רואה אני דברים הולכים ודברים באים
כך הים אינו מתמלא אף פעם והבדידות נשארת עמוק עמוק
המילים לא תוכלנה בטאני
אך אין אך אין לי כל שפה אחרת
שפת האהבה נפלאו דרכיה ממני
אני הבודד
אמר המשורר דברו על הערער הבודד כמזר נצחי מטאוריטי לבן
ואנוכי מגשים את דבר המשורר
לסרוק שערותי וליצור חשמל ענבר קדמוני מארץ מאפליה
בדד אני פוסע בנתיבות החיים ותמה למה
בדד
איש לעצמי אני ובבדידותי אני שמח ונעצב אל ליבי כאחת
כי אמרו לי האדם יצור חברותי ואני שלילת שניהם יחדיו
כי אמרו לי מי אתה בן האנוש הפעוט אשר תאמר בשבח הבדידות
ואמרתים אני הוא הבודד
לנצח יחפש האדם צידקת עצמו
ולמה
אני חוגג אותך הבדידות
את מלכתי את הבדידות
אשיר על הבדידות.