|
לבבות פלדה אטומים
בבושקות מחייכות
תבניות רפאים של חידלון אנושי
צרות אופקים משרישה.
יער של אנשים מעוצבים
ילדים חסרי רוח ומגע אור
מלטפים חפצים דוממים
שצבעם הסינתטי קולף לאיבוד.
השמש בקצה האופק שוקעת
על קרניה הצהובות
כבציר השיבולים טרום קציר
בלב הקיץ של ארץ ישראל.
אני אוסף לקרבי את כול הגוונים
המשתקפים דרך גרגירי האבק
הנישא באור המאדים
ונושא תפילה חרישית. |
|
|
בחיי, האור בתחת
שלי לא מסכים
להיכבות.
שפרירית, והפעם
באמת במצוקה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.