מבטי הנחוש יציב על האופק, בזמן שהשמש נעלמת אל תוך הים.
אכן, שקיעתה המדהימה של הלילה מותירה את שמי הערב לבעור
בגוונים שופעים של כתום ואדום וסגול.
אט-אט, הצבעים דוהים אל תוך החשכה בזמן שניצוצות מרוחקים של
אינספור כוכבים מתגלים להם בכיפת השמים.
הרגע והנוף איכשהו נצחיים, הנקשרים למשהו מאוד עמוק בנשמתי.
אני לא יכול שלא לתהות כמה עמדו כאן לפני על שפת הים הבודדה
הזאת, בהתחשבות חלוף הזמן והתמותה העצמית שלהם, וכמה יעמדו כאן
אחרי שאני אלך.
כשאני לוקח בחשבון את מקומי בהיקף האינסופי של זמן ומרחב, אני
מרגיש די חסר חשיבות.
אך עם זאת, רוחי נושאת עדות שאמונה קובעת נצחיות בליבו של
אדם.
למרות שנולדתי לפני מספר שנים מועט, וגופי השבריר כבר החל
להישבר, אני יודע שלא נשמתי ולא רוחי אי פעם יגיעו לקץ.
אני ללא ספק אעביר את הזמן לנצח היכן-שהוא.
-------------------------
מוקדש לאחד ממייסדיה וסולנה הראשון של `פינק פלויד`, סיד בארט
ז"ל 2006 - 1946,
נשמתך חיה ותחיה דרכנו לנצח. |
