הלכתי ברחוב והפנמתי הכל
אוטובוס עובר וצפצוף ארוך
ילדה שלא מוצאת את אמא
וניתוק לא מוסבר
הלכתי והפנמתי והמשכתי כך
הלכתי והפנמתי יותר מדי עמוק
לקחתי ברצינות לא ידעתי לזרוק
מידע לא הכרחי, מחשבות אובר-דרמטיות
הלכתי והפנמתי לדפוס של פרובלמטיות

הלכתי והפנמתי קירות של בתים
ילד באמצע הדרך וקריאת מבטים
הלכתי ברחוב והכל מבולגן
בין הליכה סתמית וטיול מאורגן
הלכתי והפנמתי זה נגמר לא מכבר
לקחתי מה שיכולתי וזרקתי את המיותר
מידע לא הכרחי, מחשבות מעולם אחר
הלכתי והפנמתי שזה לא יכול להישאר

בלבלות כולי בזמן אמת
היא ברורה וחדה אבל מה היא דורשת
להפסיק להיאחז בעמודי חשמל
להפסיק לתת הכל לאבק ממחדל
להתנער מכל מה שידעתי עד עכשיו
עד אתמול, עד תמיד, לפני שיהיה מאוחר

זה שיר על כמה שמנתחים יותר מדי
מחפשים סימנים ומוצאים בכל דבר
רצון מבפנים שגובר על אינסטינקט
לשתות מוגז ישר מהפחית
למות כאבן דרך
על פני ניסוי וטעייה
לרצות את הבערך
בלי לראות את הבעיה
הפשטות שבמוגזם והעבד של הזמן

בלבלות כולי בתחושת קהות
דיבורי סרק לאללה וסתימת פיות
כמה שנדמה לי שלדעת זה הספק
זה רק אבן דרך בין כלבנות לכלבוטק
וזהו, להתנער מכל מה שידעתי עד עכשיו
עד אתמול, עד תמיד, לפני שיהיה מאוחר.