|
זכוכית הדלת משקפת את גלי האור כמים
פולשת אל תחושותי הקדומות
מרפה את חושי הרבים בשקט מופתי
נושבת בגופי מיתרים.
ניצוצות הבוהק כגבישים רדומים
נוסכים מעלי את משא הזמן
לתוך לובן הסופה והרעד
תשתית עולמות בראשית דרכם.
מישהו חייך אלי בעיניים דומעות
ידעתי לקשור צירופים לחישה
הפלגתי בים עצום של אהבה
נשבתי על פני הסופה.
הנהר הקפוא של חלומותיי הארציים
שר לי שירי אדמה מוריקה
מפעפע את עדשות עיניי
לתוך מגע האור האחד. |
|
|
לא לדמם לי על
השטיח!
זוזו לסטרי
ליוצרת במחזור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.