בנקודת הזמן הזאת
אחרי תקופה לא ברורה
כשהייתי כבר בטוחה מה אני רוצה
אני מרפה ממך,
הבלון האדום הגדול שלי
שבתוכו חבויים כל הרגשות הקטנים
התנפח לאיטו,
לא מזמן הוא התפוצץ לי.
מטר של רגשות ירד על תל אביב
לאן שלא פניתי נתקלתי בפנים מאושרות.
זוגות חבוקים, אוהבים, בטוחים.
בלון האהבה שלי,
התפוצץ עליהם וירד כמו טיפות גשם מלאות חום.
יש לי המון בלונים במגירה,
אבל אין בי אויר לנפח אותם.
כמו ילדה תמימה וטהורה
בעיניים גדולות ובוהקות
מציצה מהסדינים לחפש את מה שכבר אבד לי.
העולם הפרטי שלי, לא אותו דבר בלעדיך,
אחרייך,לא הצליחו עוד לרגש אותי עד דמעות.
דפיקות הלב סדירות,והעיניים לא עיוורות.
הנשימות רצופות,והשפתיים לא מחייכות סתם ככה.
געגועים לא מובנים למשהו לא מובן,
תחשות הפסד כואבת,
הספד.
לך אהבה יקרה שלי.
נאחזת בציפייה ליום שבו נתאחד מחדש.
את תדעי היכן למצוא אותי.