מעל הכל, קרץ לי עטלף.

רוחי ריחפה מעל הקברים
המון שמות, רוחמה, יצחק,
אברהם, יהושוע
שמות, מאחוריהם - סיפורים;
חיים. או בעצם, מתים.

חיוורון היה בנפשי,
קברים רבים כל כך; מוות
ראיתי את הבעת פניהם הרצינית
יכולתי לראות אם הם בגן עדן
או בגיהנום.

אחד משך את תשומת ליבי,
מוזר נורא, כתוב שהוא
היה ספרדי, והוא אהב בחורה
משונה אחת, הוא היה בן...
19; צעיר כל כך, הוא קבור
בארון חום, ויש לו דמעה שקפאה.

אכן, פעילות צבאית, חלל.
צנחן - כומתה אדומה.
צנח אל מותו הנצחי
ילד מתעטף במנצח
כבשמיכת צמר חמימה.

צונח אל הלא ידוע,
אל תוך האדמה.
מתפלל לטוב.
ודמעתו הקפואה, עוד מאז,
גם היא, צנחה, על לחי
ילדי.


2.4.07

למי שמהרהר עכשיו - לא, אני אינני אם שכולה, חלילה; כן, אני רק
בסך הכל נערה מתבגרת. אבל כתבתי את השיר הזה בהשפעה של טקס
ליום הזיכרון לחללי צה"ל שהשתתפתי בו.