חיכיתי שתבואי
תהי לי כוולקנו בתוך הדממה
את דרכי כבר ניסיתי לאורך כל רחבי האומה
פסיעותיי שהשאירו סימן מטושטש על החול
והמצפון שהציק לי, החזיר אותי חזרה אל הכל,

וחיכיתי בעצב שאולי תשמעי את קולי
דמעותיי שזלגו אז היו כמו טפטוף קל על גן נשמתי
השירים שכתבתי עזרו לי, למצוא את עצמי
אך לשווא צעקתי, כי לא היה שם איש מלבדי.

וספינות שראינו עוזבים את המזח לאופק
כמו חברים שהקריבו את עורם נשמתם ועצרו את הדופק
הם כבר לא יחזרו אל החוף כמו אותם ספינות משא
זה אני שנשארתי נלחם ובודד בלב ים על ספינה מפליגה

ואת בטח זוכרת אותי שיושב ונגמר
אל תוך הלילה שותה ושוכח את העבר,
מקווה שאשוב עוד להיות שם
לראות אופק חדש מתבהר
כי עכשיו זה השקט בינינו
שהפך אותי למישהו אחר.

ורציתי שרק הסתכלו בי ויגידו מה הם רואים
זו הייתה טעות כי כולם בעצמם כל כך עסוקים
מאחד של כולם אז נהייתי כמו אי בודד
מחכה לספינת הצלה שתחלץ אותי מהכאב.

רואה אותך מרחוק מנופפת שלום לזיכרונות ישנים
אנחנו כולנו לומדים לשכוח מהר מדי רגעים שהיו פעם קרובים
ואני מוותר לך עוד פעם כי אין בי כוח לעוד מלחמות
לובש את הפנים מבחוץ וכותב לך מילים אחרונות.