ריח ישן
כה מתוק
סוחף אותי רחוק
אי שם אל עבר
בו שוכבים הזיכרונות

חלקם עוטפים
את שנתי
מכסים בעדינות
כאילו זו אמי
נושקת על מצחי
לוחשת לילה טוב

חלקם שורפים
את חלומותיי
בוערים כל לילה מחדש
מפילים אותי
מכניעים
זורקים אותי על ברכי
מצפים שכך אתעורר ליום נוסף

הרוח מסיטה את הווילונות
חושפת שמים שאולי אינני רוצה לראות
כוכבים בודדים מטביעים בי את יגונם
מנצנצים
מנסים להפיץ אורם
אך הלילה השחור תמיד כובש אותם

קחי אותי מן הזיכרון המיוסר
אל שכחה מבורכת
הסירי ממני כבלים ואזיקים
אשר כולאים אותי
מונעים ממני לחייך
עד ליום זה שכבר שכחתי איך

ציירי לי ציור
צבעי אותו
בגוונים של זריחה
בצבעים של שמחה
נמאס לי משחור
רע לי מאפור

נשבר לי מאותם רגעים
שבהם אני מתעורר
זועק משנתי!
מנסה לשכנע את עצמי
שכל אשר ראיתי
כבר מאחורי
מתפוגג באופק רחוק
אך תמיד נשאר קרוב

אותן צעקות
מחרישות
מרעידות הסובבים אותי
עד שכאלה לא נותרו
ברחו לאט לאט
נמלטו ללא הושיט עזרה
הלכו לחפש להם זיכרון חדש

רק אני
מחכה עוד לאמי
היא תלחש לי לילה טוב
אז הזיכרון ממני לעולם לא יחזור

איפה את?