[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עזרא כהן-ישר
/
מבשר הגשם

"אף אחד לא מעריך כאן כלום, כאילו הכל קורה פה מעצמו" צעק אבא
בקול עייף ועצבני. הוא הושיב את הילדים ליד השולחן והמשיך
בנאום הקבוע שלו: "אף אחד מכם לא טורח אפילו להכניס את הצלחת
שלו למדיח. אולי בגלל זה אתם לא מעריכים אף פעם כמה אמא ואני
עובדים קשה כדי לתחזק את הבית הזה". הילדים הסתכלו עליו בעניים
פקוחות לרווחה כאילו זו באמת הפעם הראשונה שהוא אומר להם את
זה. אחרי עוד רגע של שקט מביך הוא חזר לדבר בקול רגיל, "אתם
מכירים את הסיפור על הנחליאלי הנודד?" הוא שאל בקול דידקטי.
הבת הקטנה הבינה מיד שאל אף שהיא שמעה את הסיפור יותר מאלף
פעם, שכשאבא מספר סיפורים הוא ממש נרגע. "לא" היא אמרה בקול
דקיק. "ספר לנו בבקשה".



"אף אחד לא מעריך כאן כלום, כאילו הכל קורה פה מעצמו" צעק
אלוהים בקול גדול. כמה שעות קודם לכן הוא כינס את כל דרי היער
לקרחת הדשא הגדולה. הוא הושיב את כולם במעגלים על הדשא הירוק.
השמש עמדה לשקוע ואור זהוב של יום שישי שטף את האוויר הנקי
מבעד לעננים. "יצרתי עולם מדהים, טבע שמתקתק כמו שעון שוויצרי"
המשיך אלוהים בדבריו "כל דבר קורה בעולמנו בדיוק בזמן שאמור
לקרות, אבל אף אחד לא שם לב. ולכן החלטתי" המשיך אלוהים, "שכל
חיה תהיה אחראית על אחד מפלאי הבריאה."
"מה הוא כבר מתכנן לנו?" עבר לחשוש חרישי ממקור לאוזן.
"כל חיה" המשיך אלוהים, "תלווה רגע מופלא שבו הזמנים משתנים
והטבע עובר ממצב למצב. ככה תראה ההרמוניה ויהיה לכם קל יותר
להתפעם ממנה. העגורים ילוו כל בוקר את השמש הזורחת, הקרפדות
ישירו לירח העולה, השחפים ישכיבו בערב את השמש כשהיא צוללת לים
והדובים ישאגו לצדי המפלים. הצבאים ירוצו בעקבות הרוח, הנשרים
יתרוממו על גלי החום והינשופים ישרקו בלילה לכוכבים.
כך עבר אלוהים חיה חיה, נתן לה תפקיד וקבע לה כיצד 'לעזור'
לבריאה. ורק הנחליאלי שנשאר חבוי בעשב הגבוה לא קיבל שום
תפקיד.
כשגמר אלוהים לחלק את כל התפקידים קפץ הנחליאלי מתוך הסבך
וציקק: "תראו אותי, כולם עובדים קשה ואני לא צריך לעשות כלום"
שמע אלוהים את הנחליאלי ואמר לו "הי אתה - בוא הנה. בשבילך
בדיוק שמרתי תפקיד חשוב. אתה תהיה אחראי על הורדת הגשם. אתה
תעוף גבוה בשמים ותקרא בשמי לגשם שיבוא וירווה את כל הצמאים"

עף לו הנחליאלי כה וכה בין הרים וגאיות עד שיום אחד הגיע לעמק
צהוב ויבש. כל החיות שנותרו בעמק שכבו בצל העלוב של אחד העצים
השדופים והתפללו למים. ראה אותם הנחליאלי קרא לכולם, הושיב
אותם במעגל ואמר להם. "אתם יודעים איזה מזל יש לכם? אלוהים נתן
בידי את התפקיד של 'מבשר הגשם'. מיד אני עף בשמים, קורא לעננים
ואתם תהיו רטובים ושבעים. וכך בדיוק קרה. הנחליאלי עף לשחקים
ולקול תשואותהם הרמות של יושבי העמק הביא לכולם גשמי ברכה. כך
עבר לו הנחליאלי בנחת עמק אחרי עמק ובכל מקום יבש או צמא הוא
כינס את כולם, סיפר בהרחבה על התפקיד אותו קיבל מאלוהים ודאג
לשפע של מים וירק לכולם.

יום אחד הגיע הנחליאלי לעמק יפה במיוחד מלא באנטילופות יפות
ועדינות. העמק לא היה יבש בכלל, להיפך, העמק היה מבורך ביערות
עבותים ובכרי דשא שופעים. במרכז העמק היה אגם גדול בצבע תורכיז
ונחלים רבים וצלולים זרמו והשקו את העמק ואת בוסתניו. בכל זאת
הנחליאלי לא יכל להתאפק, הוא מאוד רצה להרשים את האנטילופות
היפות. הוא כינס את כולן בקרחת היער, עמד על גזע חלול, צחצח את
מקורו ואמר לכולם בקול חגיגי.
"כמה שאתן רואות אותי קטן, אפור וזעיר, אתן לא משערות בכלל כמה
כוח יש לי. אני יכול להצית בפניכן ברקים ורעמים, אני הוא זה
שמוריד גשם מהשמים"
באותו הרגע הוא זינק למרום וקרא לעננים לבוא ולהמטיר גשמים
חזקים, אבל אף ענן לא הופיע. השמים נשארו כחולים וצלולים. הוא
ניסה שוב בכל הכוח, הוא עלה יותר גבוה, צייץ יותר ויותר חזק
אבל שום דבר לא קרה. הוא פחד לנחות חזרה, הוא ידע שהוא יהפוך
לבדיחה של העמק ולכן הוא טס בשארית כוחותיו הישר אל ההר הגבוה
וביקש לדבר דחוף עם אלוהים.
הוא עמד למרגלות הסלע הגדול עייף קפוא ומושפל כל הלילה. אבל
הוא ידע שאין לו בעצם לאן ללכת. למחרת בדיוק כשזרחה השמש הוא
שמע את אלוהים מדבר אליו.
"נתבקשת לקרוא לעננים כדי להוריד גשם. העננים הם אלו שמורידים
מטר ושוברים את הצמאון הם לא באים סתם כדי שאתה תוכל לעשות
רושם ודאווינים" אלוהים חשב לרגע ואז הוסיף. "אני משנה לכן את
תפקידך, מעתה העננים לא יבואו בעקובות ציוצך אלא אתה תעוף
בעקבותם ותלווה את העננים בנדודיהם. אתה תנדוד לצפון כשענני
הגשם יתרכזו בצפון ותרד איתם דרומה בימות הסתיו כשטיפות הגשם
הראשונות ירוו את אדמתי הצמאה.
"לא אכפת לי לעוף אלפי קילומטרים" אמר הנחליאלי בלי להבין
עדיין את התלאות שמצפות לו, "אבל מה יהיה עם הכבוד העצמי שלי?
איך יסתכלו עלי?" יבב הנחליאלי בעצב.
אלוהים הסתכל וצחק: "אל תדאג, בני. זה יהיה לך שיעור מענין
וחשוב. תראה שבשקט, בלי לומר דבר, כשתלווה את העננים כל שנה
אלפי קילומטרים, בלי לצייץ בכלל. פתאום תבחין שילדי הגנים תמיד
יחכו לשובך. אל אף שכאילו אינך עושה דבר, דורות של מורות
וגננות יצביעו עליך, יעריכו אותך, ויקראו לך בשם שכה רצית,
'מבשר הגשם'.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מבין,
כשציפור נכנסת
בעץ, מה היא
רואה מסביב
לראש? ציפורים?
והדבק? למה הדבק
לא נדבק
לקופסה?
מי משלם את
חשבון החשמל של
תחנת הכוח?
לאיפה הגענו
לעזאזל?

אחד תוהה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/7/07 0:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עזרא כהן-ישר

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה