שמעת את זה,
"עוד 20 שנה, מתחת לבלטות בבית שלך תמצא מטמון, ועוד איזה
מטמון, לפחות מליון"

"זה מטורף לחלוטין" אמר מושה לחברו הטוב בעיניים בורקות.
"אני לא מבין מה הבעיה?" אמר אלי בקול בוטח.
"תראה אלי, הפעם אני ממש לא מבין את ההגיון של הרבי. את יודע
כמה שנינו ממש משוגעים עליו. מסך הברזל בקושי התרומם וכבר
אנחנו רצים לקבר שלו באומן. שנינו מאמינים לכל מילה שהוא אומר
לנו בחלום ומעולם לא התאכזבנו.
"אז מה הבעיה עכשיו?" התחיל אלי לרטון.
"מה הבעיה?" אמר מושה בקול חלש יותר, מנסה לדבר רק במעט חזק
יותר מרעש הרקע של מנועי המטוס הרוסי הישן. "אתה יודע בדיוק
כמוני כמה אני צריך את הכסף הזה עכשיו. אתה יודע שהעסק שלי
בקושי שורד. אני בקושי מצליח לקנות סחורה, הקונים מתמעטים
והבנק לוחץ. גם לטווח רחוק יותר אני רואה רק צרות.  הבת שלי,
לאה, מביטה בערגה בכל גברברי העיירה ואם ירצה השם בקרוב תתיישב
דעתה ונוכל לחתן אותה במזל טוב אלא מה, גם זה עולה כסף שאין
לי. בקיצור אלי, אתה יודע כמה אני מאמין ברבי. אתה יודע שאין
לי שום בעייה ללכת לפי מה שהוא אומר. בקיצור, אם יש מטמון מתחת
לבית שלי אני מפרק אותו מחר בבוקר עד הבלוק האחרון. אני לא
יכול לחכות 20 שנה.
"הבנתי" אמר אלי בנחת. אבל אתה בטח מבין שצריך לקבל כל נבואה
של רבי נחמן כמכלול שלם. אם תפרק מחר את הבית שלך לא תמצא שם
אפילו אגורה.
"אבל למה?" שאל מושה בתסכול. "נו, מה אתך?" המשיך אלי בקול
מתפלפל, "לא למדת כלום בשנתיים האחרונות? אתה לא זוכר את הדרשה
על "כסף בא, כסף הולך" כנראה שבכסף שאתה תזכה אתה אמור להתחלק
עם עוד כמה אנשים, אולי אתה מוכן כבר לקבל את המטמון אבל הם
עדיין לא מוכנים"
"אבל מה יקרה עכשיו אם גנבים ישמעו על המטמון וימצאו אותו
קודם?" התחיל משה לסגת לעבר קווי ההגנה שלו. "מה אני אעשה?"
אלי הסתכל עליו לרגע. "בסבלנות, בנחת ובאורך רוח תתגלם האמונה"
הוא ציטט אוטומטית את כתביו של הרב הקדוש. אלי סובב את הראש
לעבר החלון של המטוס ונרדם תוך שתי דקות.

הם חזרו לעיירה באוטובוס אגד האחרון, האוויר החם יבש את פניהם.
מיד כשהגיע הביתה, מושה סיפר על החלום המוזר לאשתו. "בסבלנות,
בנחת ובאורך רוח תתגלם האמונה" היא חזרה על הפתגם הידוע, חבקה
אותו ושלחה אותו לישון.