עיניך התכולות, מנצנצות
מבטך החודרני
בוחן אותה, כל צעד שהיא עושה
מתייק בזיכרונך את תגובותיה.
שואף יחד איתה את רעל העשן,
מושיט את ידך אליה,
סוחף אותה בדרכך,
אל תוך שכרון הלילה הסתווי.
במקום שכמעט שכוח מזכר אדם,
לאור פנסי הרחוב המהבהבים
באור קלוש,
נושק לה, וכל הדברים מתערפלים.
מוביל אותה לריקודך
סוחף אותה עד שיכרון,
לוחש לה על אהבתך אליה,
בחשכה.
ועל פניך לובש מסיכה,
מסחרר אותה סביבך,
וכאשר אתם עוצרים,
היא מושיטה את ידה,
מורידה את מסכתך,
וכעת,
אתה שקוף בפניה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.