בלבול לא פוסק,
אני יודעת.
אין לי ספק
שאתה מרגיש כך,
בדיוק כמוני.
זהו מצב שיכול להוציא אדם מכליו.
רגע אחד אתה בטוח שהנכון הוא הביחד,
ושנייה אחרי כן אתה חושב
שאולי
עדיף לבד.
לא בגלל הרגש, חלילה
אלא בגלל המוח. בגלל ההיגיון.
בגלל חוסר הברירה.
בגלל הקושי האדיר להניח
את הפחד בצד, ופשוט לחיות.
לא לחשוב על העתיד,
אלא רק על ההווה, על העכשיו, על הכרגע.
כך החיים רוצים שנחיה אותם,
כל יום כאילו זה יומנו האחרון.
אך מישהו פעם אמר שזה קל?
מישהו פעם הצליח להינות עכשיו
מבלי לחשוב על ההשלכות של זה בעתיד?
לא נראה לי.
פשוט כי בלתי אפשרי.
פשוט כי זה לא בטבע שלנו, של בני האדם.
זה כמעט בלתי אפשרי לא להיגרר
אל תוך מכונת המחשבות הבלתי פוסקת.
היא גוררת אותך אלייה, גם מבלי שתבקש
כי זהו רצונה - שתחשוב, שתהיה אדם שקול,
שתהיה מודע למעשיך. כנאמר,
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
אך איפה האמצע?
היכן קיימת האפשרות לתת למוח ולרגש לפעול יחדיו?
למצוא את החיבור שלהם, יחד.
לנתב ביניהם.
זה אפשרי?
כנראה שכן.
אך זה מצריך המון התמודדות עם לא מעט קשיים בדרך.
וזה דורש ממך להיות סבלני וחזק,
ולא להיכנע לפחדים שצצים בכל שנייה אפשרית.
זה לא קל. וזה יהפוך להיות קשה יותר מרגע לרגע
אבל זה שווה את זה, אני בטוחה.

רק אל תרים ידיים.