ולפעמים, כך נראה, לפעמים כה פשוט
חושב על מילים וחושב על משמעות
דרך עינויים של הלב הכואב
דרך עיניים פקוחות לרווחה
היית כאן איתי מאושרת, שמחה
אם הייתי לרגע את הכל, כך עוזב
אם הייתי לוחש לך כמה שאני אוהב

ועכשיו לבדי, חושב על השוני
מה היה אם היה ואיך יכל להיות
שיכלנו היום ביחד לחיות
מתחבט במחשבות על לבד, על ביחד
על מושלם וחסר, על בטחון ועל פחד
אם הייתי לרגע מביט וחושב
על דמותך הרכה שצורבת בלב

ויודע היום שממש לא חשוב
ונדמה שמה שבאמת כאן עצוב
שברגעים שכאלה מסכים עם הלב
כמה קל זה פתאום להודות שאוהב

זה עדיף על מרחק
זה עדיף על כאב
הרי מה יותר קל להגיד מ-"אוהב"

כי הייתה זו אמת
כי היה כאן גם רגש
ועכשיו רק שדות חרוכים וגם שלף

וביני לביני מתחרט על אתמול
ויודע שלבי לעולם לא ימחל
על חומות, על שטויות, על אובדן של הדרך
על געגוע עמוק, על דמותך הדועכת

כשנשרפת מבפנים ולא רצית להודות
כשנפגעת מדרכיי ולא העזת אז לבכות
באשליית העוצמות אז חיפשתי את הדרך
ולא הבנתי מבט  ולא הבנתי את הערך
ולא הייתי מודע לעוצמת הכאב
והיום כל כך קל
להודות שאוהב...

והיה אם אי פעם תרצי לחזור
רק תדעי שפרפר אחרון לך שמרתי
עמוק בלבי עטוף בתוך גולם
שמור לך לנצח , אצור בתוכי
והיום כל כך קל לצרוח - אוהב!!!
אך כמה קשה לבקש - תחזרי...