תראה מה זה אחי, תראה איזה קטע.
אחי, אני חושבת שאני מאוהבת. כן, חשבתי על זה די הרבה זמן וגם
הפכתי את זה כמה פעמים והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת - אני
מאוהבת.
כן, טוב, גם אותי זה קצת הצחיק בהתחלה. חשבתי לעצמי, אני?
מאוהבת? אני לא מהבנות שמתאהבות כמו כלבלבות חסרות בושה, אני -
יש לי עמוד שדרה. אבל אחי, זה תפס אותי יותר מדי חזק. אני לא
מצליחה להשתחרר. ולא משנה מה ניסיתי לעשות - זה עדיין שם.
אלוהים אחי, אתה לא יודע עד כמה זה מבאס.
למה אני מספרת לך את זה? אתה לא צריך לשאול, רואים את השאלה על
הפרצוף שלך. לא יודעת למה, אחי... תאמין לי, לא יודעת למה.
אולי בגלל שאתה בראש שלי כזה, סטלן, אתה יודע, כיף לספר לך -
אתה יודע להקשיב.
אחי, אין, אני מרגישה שאני חייבת להוציא את זה כבר מהמערכת,
לספר למישהו כמו שצריך, אני מרגישה שאני משתגעת.
אחי - יש לו חברה!
כן, נשבעת לך. אמרתי לך שזה מבאס או לא אמרתי? כן, חברה. בטח
איזו כוסית על מגניבה וחמודה כזאת.
מה יעבור? אתה חושב שלא חשבתי על זה? מהרגע שהבנתי שהוא תפוס
שכחתי ממנו! אמרתי לעצמי נישאר ידידים, יבואו עוד, כל
הקלישאות, נו... אתה יודע.
אבל זה לא עובד! אחי, זה מטורף...! שנה אני כבר חושבת עליו, זה
פאקינג לא טבעי.
אני יודעת, אני יודעת, מצטערת שאני בוכה לך ככה... פשוט הייתי
חייבת להוציא את זה מהמערכת.
אתה מבין? זה כמו איזו אהבה ממבט ראשון או משהו. ראיתי אותו,
נפתחו לי העיניים, התחילו לרוץ לי פנטזיות וסרטים, חשבתי הוא
האידיאל, שיש מצב שאחת הפנטזיות הכי גדולות שלי מתגשמת ו...
הוא תפוס. פאקינג תפוס. אז התיידדתי איתו, הפכתי להיות אחת
הידידות האפילו יותר טובות שלו מבית-ספר. אתה יודע איך זה...
בשלב מסוים אפילו התחלתי קצת עם חבר שלו, העיקר להגיע קרוב
אליו.
התחלנו לדבר, גם בטלפון מדי פעם, מתקשרים לשאול על לימודים אבל
ממשיכים סתם ככה. הוא נהדר, אני אומרת לך, אחד האיכותיים.
אני לא מאמינה שאני אוכלת סרטים בגללו כל כך הרבה זמן, אבל מה
אני אגיד לך אחי?... הוא שווה את זה.
אם אתה מכיר אותו? כן, אני חושבת שאתה מכיר אותו לפחות קצת.
הוא מבית-הספר, מהכיתה. כן, מהכיתה. דווקא חשבתי בהתחלה שהוא
מעלינו, הוא נראה כל כך גדול. חמוד כזה, סטלן... ממוזיקה.
עיניים ירוקות, עגיל באף, ראסטות...
כן... אתה.
תיעלב אם אני אפסיק לקרוא לך אחי? |