שופרי התעוזה הרעימו,
מבט כהה שהתחדד.
תמונה הפכה ברורה,
מול הצדקת המלחמה,
מבט כמו בוער

מטרה צלולה מפחד,
פעולה מתוך חזון,
שמתגשם אל מול כל רגע,
אולי מגשים עצמו,
כנבואה אל ההווה.

התקוממות של צחוק גורל,
כנגד כל פשעי אופוריה,
ומעשה של מה בכך,
אל מציאות קולח,
אינו יודע נסיגה.

היה זה רגע בר חלוף,
חלון של הזדמנות נתפס.
מצביא ברוח וודאות,
מטרה שוקלת צעדיו,
אל היכל קסמי בריאה.

ותמה עוד מערכה,
קרב מילים חושפות שיניים.
ומרגלים משני צדדיו,
חווים את הכמיהה אל ההפסד,
או שמא זהו ניצחון