"נווו תעצור יא מאניק מה אכפת לך".
"אשכרה, איפה הסטלן תורן כשצריך אותו".
"כמה זמן אנחנו כבר תופסים פה טרמפים?"
"שנים על גבי שנים וחם לי רצח".
היא זהרה
השרוול הלבן שלה החזיר את כל קרני השמש
מסות של חול, גבעות, רכסים
ואף לא ענן אחד
אופק אין סופי
ואני חלק ממנו.
החזרתי את המבט עליה
היא מחייכת לאוטו שעובר.
עצרו לנו
ממשיכים הלאה
מענין לאן הוא מגיע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.