אני רואה אותו בדרך למקלחת,
עטוף מגבת
וזיעה מהצוואר

אני רואה אותך ומבטך מסית לי
את הדמיון הקר,
הרך והמשוגע...

תמיד ביטלת את גופך
יפה ממעל,
בטענה כי הרוח חשובה...

חוכמתך שופכת אור על גופי,
באמת שניחנת בכישרון מפליא,
וגם אם מוחך הוא האיבר הכי מיני...

התובנות שלך כל כך
חודרות ולמה
אתה חושב שזה סותר
את יופי מערומך...

תמיד אמרת לי לזנוח את התשובות,
והמשכת לעורר בי עוד ועוד שאלות,

מדוע הינך משמיד את
סיפוקי גופך?
הנה, אני שואלת שאלה...
מדוע מעשן את עצמך למוות?
האין זו התכחשות מרה,
לעצם קיומך?

אני רואה אותך בדרך למקלחת,
עזוב אותך מניקיון אני אומרת,
זו תחילתה של רוח רדודה...

מסמיק מצדקתי
אתה מביט בי,
מרים ידיים חסונות
ונכנס להתרחץ

קורא לי מבפנים
בקול כנוע...
בואי לכאן מהר,
להעלות את המורל...