זה שוב אני והתקוה שלי, הצורך באהבה.

חשבתי שתיהי דבר מושלם
אבל מהר התבהר לי העולם
עכשיו אני מסוכסך עם הזמן
עכשיו אני יודע שאת לא תיהי יותר כאן.          

אני שעמדתי בלי החלטה ליד החלון
חיכיתי שתרדי ולא באת עד היום
אני מרים משקולות אכזבה ונופל מהכובד בכל פעם כשאת לא באה
יודע שאין לי תקוה.

רציתי שנאהב
רציתי רק פרחים בשדה הקרב
רציתי שוב לנשק אותך כי את הכוכב
את המאירה את הדרך החשוכה שלי עכשיו .
רציתי שנהיה, שנאהב
אז למה כזבתם לי אורות נוצצים ולמה לא הגעתי אל חופי הזהב?

חלמתי חלום שאת עוד בחיים,
חבל שהשארת אותי כאן עם עוד אנשים
רוצים רק לסיים את היום
ואין אהבה ואין  חלום.

אז עכשיו אני יושב כאן, מחפש מילים
ושוב עולות בי מחשבות  היאוש
ואין אותך שתצילי אותי כשקר כי  את הרי אדם חם.
ועכשיו אני כאן חשוף לכל פגיע או סימן
בקבוק זכוכית על הקצה של השולחן

אז עכשיו אני יודע שבקצה המנהרה אין אור
והסוף לא מביא איתו התחלה חדשה
ובכלל זה לא שיר
תקוה...