אני כועסת, אני מבולבלת, אני מאוכזבת
אני עייפה, אני חסרת מנוחה, אני בקושי נושמת
נמאס לי, מתמודדת עם הבדידות ונלחמת עם הכעסים
וזה לא משנה אותם דברים נכנסים לראש שלי ולפעמים גם יוצאים
הציפיות שלי, האכזבות שלי, ההתרסקויות שלי
כל פעם מחדש דואגת לחבוש את ליבי
שולפת סכינים להגנה
ונדקרת כל פעם מחדש, עוד דקירה ועוד דקירה
מנסה לשחרר את ידי שכבולות
ללא הצלחה, הם רק מקבלות עוד ועוד שריטות
מנסה לעצום את עיני ולהשתמש בכוחותיי המוסבים
אך במקום הזה, מקום מוזר הם לפעול לא מצליחים
אז כבר צמחו לי קרניים
והזנב משתלשל לו בין הרגליים
הצעקה נהפכה לשאגה
ואני, אני נהפכתי לחיה מוזרה
אך עיני נשארו אותו דבר, עם אותו מבט כואב
ובפנים נשאר לי בדיוק אותו לב
ועדיין כואב לי למרות שנראית חזקה
רגליי כואבות, וכל טיפת רוח להזיז אותי מצליחה
אני פגועה ומרוסקת
קשורה ומשותקת
נשארת פה בגופי אבל נשמתי עפה למרומים
מנסה לחפש מקומות אחרים
וכל פעם חוזרת לאותו מקום מוזר אחרי שהייתי במקום טוב
עד שהספקתי למשהו אחר להתרגל, משהו אחר לאהוב
הרצפה קורסת מתחת לרגלי
ושוב צריכה למצוא דרך לתקן שוב את חיי
שוב מנסה לשלול את כאבי
ושוב מנסה להסדיר את נשימותיי
אבל אל דאגה
אחזור בכל מקרה לדרך הנכונה.