מירב זהר וסקר / שני זרים |
וכבשריון נוגעים הם זה בזו
עוד פורקן אחריו תחושת חורבן
היא רק בשלה והוא רק בשלו
בחוץ צפורי השחר, העולם ממשיך לחיות
וכל שערי הצער, נעולים מכדי לבכות
עוד מפגש שוב המתח מחדש
פג ומתנפץ אל תוך עולם בדידות
צורך קר לאבד זהות עם זר
ולרגע לא לחיות ולא למות
בחוץ צפורי שחר, העולם ממשיך לחיות
וכל שערי הצער, נעולים מכדי לבכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|