שאלת אם אתה מפריע
אמרתי שכן. למרות שבכלל לא
הפרעת, ושלשיחה הזאת קדם
זמן בלתי מבוטל של המתנה.
באמת שניסיתי לא לכתוב עליך. כדי לא להרוס את
טיב היחסים.

(אצלי בראש הם קיימים כבר יותר משנה)

אני אומרת לעצמי שאתה לא יודע להתלבש
וגם לא לבחור נעליים. שלדבר אתך בטלפון זו
משימה בלתי אפשרית, ושאתה בכלל
מרוחק, וקר, ולא ממש חד הבחנה

(עכשיו אתה מתקשר, אחרי שבועיים שמכרתי לעצמי שזה נגמר
כאילו בטעות אתה נזכר)

אתה שואל אם אתה מפריע,
וכל גופי צועק לא
ופי אומר כן.

(כן, אתה מפריע. אני נותנת לעצמי חיזוקים.
גם אני רציתי לקחת קצת קרדיט על מרחקים)

שתי מילים, ונהרסו ההישגים של השבוע
ושוב בראש אני יודעת באיזה תורים אתה עומד בסופר
ואיך אתה אוהב להעביר את שבת אחר הצהריים
ניתקת את השיחה די מהר, ובכלל לא היה לך מה להגיד
מתוך געגוע