שופרי ההתרסה פילחו
את נמנומה של שעת הערביים
הם קראו לבוקר לילי
כמו לכל ילדיו של ירח
זה אולי רק אני
המתבוסס בשעות ריקות משמש
ואולי זה האור שמתריס כנגדי
כשבוחר בשעתו לצאת את השמיים
ולא דרשתי כבודו של כוכב שחר דועך,
כוכבים של מנחה לי הם כולם
בוהקים כל יומי כחלום בהקיץ,
כמקיצים משנתי, רק לרגע - נצנוץ נעלם.
מעולם לא קבעתי חוקים מצטדקים,
משרתים של נכון ומותר
ופושע נלהב גם אל מול חוקתי
שכן מי הוא אני ומהו מוסר.
אולי זה הלילה שניגן מנגינות
אולי חרש חרש הן היטלו בשפיות
אולי העולם קרא לי לקום,
אולי העדפתי לחלום.
מציאותי היא מציאות לכל דבר. |
