צמר גפן מאשליות שנסרגות לתוך עבר מתוק.
העדינות שבה המסרגות פוצעות את הידיים שלי מקדשות את הצעיף
לחורף שמפזר עכשיו סימנים לשטפון.
המעיל שלך כבר התפרק כמעט כמונו והגיע הזמן שאמצא מבצרים חדשים
רק בשביל לא לראות את הצלפים.

זה לא רק שהיית ופתאום אתה לא פה.
זה פשוט כל מה שהיה לי ונאסף לתוכנו ועכשיו הכל נפרם והחורים
יגרמו לי לכוויות.
הקביעות שלך כואבות יותר והן אפילו לא משנות את הפינות שבהן
נכבו הלפידים. ואני ממשיכה לסדר את צמר הגפן שלי בלולאות אושר
שאשים בארון ואקרא להן שלדים.
הרגש שלי נקלע לתוך הצמות האלו ואני ממשיכה לפני שהחורף יגיע
ואני אשאר עם האמת - לפוצץ בועות סבון באמבטיית שקרים.
צמר גפן אמיתי שאני מחלקת לפלגים ותקופות ולכולם אני קוראת
אושר כבוי.
אני סורגת צעיפים ונחנקת.