אוסף מילים. צלילים. אני כותב אותך אל תוך מנגינות אינסופיות
ולעיתים
לא נראה האביב כאביב
שקט מחריש את ציוץ הציפורים
ירח כואב מטיל אורו הזחוח
עלי בנייני זכוכית
(מיותרים הם,
מיותמים)
בצילו מתחבא
אני, שומר אחי
אנוכי
ולעיתים
לא נראה האביב,
ואף היקינטון אינו מקיץ
מתרדמה
(ואולי אין כלל ישן הוא)
וקולו קורא אלי
מן האדמה
במרתפים שכוחים אני מוצא עצמי, מחפש בארכיבי ליבי. את שאהבה
נפשי מחפש. אני. אוסף מילים. צלילים. אני כותב אותך אל תוך
מנגינות אינסופיות. החיים הם משחק, את אומרת, אתה יודע ז'אן
בטיסט, כולנו שחקנים, אני מעדיפה לשכוח, כי פשוט אי אפשר
לסלוח. במרחק נגיעה זה רק כמעט, לא ממש. |
