יולי,
יולי היא ילדה...קצת מוזרה ,תמימה בחלקה,
יפה.
מחצית משונה.
שיער ארוך,אפרפר.
מכיר אותה שנים
אוהב את המוזרות שבה.
בעצם אוהב בה הכל.
והיא.. היא בשלה.

יולי,
אל תלכי לי,
לא אוכל לראות זאת,אותך הולכת.
אל תלכי אל תעזבי אותי,בבקשה יולי,
רק חזרת כבר הולכת[?]
את לא מבינה.. עד כמה אוהב אני אותך.
מה לא אעשה בשבילך..?
מה לא אעשה כדי שתישארי בעולמי?

הלכה לה יולי.

יולי,
החלטת.
זהו,את הולכת.
מזוודה כבר יש מלא בגדים,
את הדלת סגרת,
השארת מכתב קצר,מקושט כמו שרק את יודעת
במעטפה לבנה חלקה וסרט אדום
:


"זהו זה הגיעה השעה..
השעה ללכת.
אני אחזור יום אחד והיה רק שלך תהיה בטוח.
יש לך מקום אצלי בלב.
אני אוהבת כ"כ.
השאר מקום בלבך,מקום בשבילי כי אחזור אליך.
אל תשכחני.
                                    יולי."



יצאת..רצת בכל הכוח,נעלמת באופק.
לאחר ימים מספר לביתך מכתב שלחתי על דף לבן קשור בסרט.
:
חסרה את לי
הריח שלך שבעבר כיסה את חיי נעלם לו..
אך ההרגשה שחום גופך נתן לי...
חרוטה בליבי,
תמיד יהיה לך מקום בליבי.
אוהב אותך תמיד."

מאז... שקט הים,
בודד נשארתי.

יולי..?

יולי,

חזרה לבית הוריה.
קיבלה את המכתב עם הסרט.
אחרי ימים של טעיה,
הבכי הציף, גרון חרוך,
מחסום, כאב, געגועים,
וכך הפכו ימים לשבועות.
הרגישה לא יוצלחית משומשת.
הרגישה בלבול, לחזור לזרועותיו?
להתרחק?
הקירות דחקו, הקשו על נשימתה
לא יכלה עוד,
מחשבות של סוף עלו בראשה.
עלתה לגג מבט מטה.
ושוב מכתב
:
"סליחה אמא,לא יכולה יותר
תגידי לו שאהבתי כמו שאיש לא אהב מעולם.
לא אשכח.
תודה אמא על כל השנים של תמיכה ואהבה
אזכור אותך.
                                                  יולי."

כמה ימים עברו מאז.
יולי נעלמה לה.

שמע  על זה האהוב,
יצא אל בית אימה שבעמק
נכנס לחדרה
הופתע לגלות חדר מסודר,
ישרה את השמיכה, ניקתה את השטיח
ויצאה עם המזוודה הזו.
אף אחד לא שמע ממנה  מאז.

יש האומרים שהיא מסתובבת ביער לבדה,
או בחלק ההוא בעיר,שאיש אינו חוזר ממנו.
בינתיים חוזר הוא לביתו, כאוב, מאוכזב...
כי לא חזרה היא כמו שהבטיחה.

נכנס לחדר,הלך לישון.
חלם הוא על איך היא נמצאת שם לבדה עם כל הסכנות,
אולי קר לה... בודדה בחלק הקודר של העיר.

בלי לחשוב יותר מדי
לקח הוא תיק, כמה בגדים ויצא אל השממה.
חיפש אותה ימים שלמים,
רחובות צרים, מוטלים בצידי הכביש, מלונות ישנים.
לילות בודדים עברו עליו.
אך התיאש הוא לא.
חשב עליה בכל רגע... כל רחוב שעבר
כל סמטה.

עבר זמן רב
הגיע החורף,
החל לו שלג.
באו ימים קרים.

מקווה להמשיך את זה.