למקומות!
אגלי הזיעה כבר מכסים את פניו, והמרוץ עדיין לא החל.
היכון!
הוא מתקשה לשלוט ברטט בידיו, זה הרגע אליו הוא ייחל.

יום שישי בצהריים, הגומיות כבר ירדו מהרגליים, החולצה בקרוב
תצא החוצה. אחרי שבעה-עשר ימים אי שם בהר-דב הוא מגיע הביתה,
עייף, אבל בוודאי מרוצה. הנשק מהודק ברצועה אל הגב, "כי ככה זה
אצלנו בגולני", ואיש מבוגר מתעניין אם יוכל לעזור, עומר מרוצה
- נכנס לאוטו ונשען לאחור. עוד 20 דקות הוא בבית.

נשיקה לאמא, חיבוק גדול לאבא, ועל הדרך ליטוף בראש לאח הקטן.
תוך עשר דקות הוא כבר לא על מדים, עומר כבר לבש בגד-ים. "כל
החברה מחכים, לקחתי את האוטו, אל תדאגו - אני מגיע לארוחת
הערב". אבא מחייך, אמא מבקשת שיאכל משהו. אז הוא מכין סנדוויץ'
עם שניצל לדרך, לא נעים, כל החברה כבר מחכים.

הטיפות שזולגות מבחוץ על בקבוק קרלסברג שרק יצא מהצידנית,
משקפי השמש, הבחורות, הגיטרה, החברים והים. לזה הוא חיכה כבר
שלושה שבועות. הוא נשכב לאט על החול החם, לחמש דקות נדמה שהוא
נרדם, ואז כרגיל, הוא מיד קם, ביד אחת הבירה, ביד השניה הגלשן.
"יאללה, כבר שבע, בואו נתקפל, הבטחתי שהיום אני מגיע לארוחה".
החברה אורזים וקדימה, זזים.

והריח כבר מציף את הבית, וואו, איך שאמא יודעת לבשל. יש דג
חריף, בדיוק כמו שעומר אוהב. השולחן כבר ערוך, אבא יצא ממקלחת,
יושבים כל המשפחה ביחד. ומסביב לשולחן הכל מרגיש מצויין. "היה
מארב, היה קצת קשה, אבל אני לא מתלונן" הסיפורים שגרתיים, אבל
את ההורים זה תמיד מעניין.

האוכל נעלם לאט מהשולחן, עומר, כרגיל, עוזר לפנות. את הכלים
אמא רוחצת, ואבא מתפנה לטלויזיה או לעיתון. עומר נכנס להתקלח,
הגיע הזמן להוריד את החול מהים. הוא יוצא מבושם, לבוש בג'ינס
החדש, יש מסיבה היום, כולם באים, תהיה שם גם ההיא שביקרה במוצב
ביום ראשון, היום הוא חייב להשיג ממנה את הטלפון. "אני לוקח את
האוטו, של יואב במוסך", "רק סע בזהירות חמוד, תהנה ומסור
ד"ש".

והמסיבה, בדיוק כמו שתכנן. המון בנות, וגם היא ביניהן, ואת
הטלפון שלה הוא כבר קיבל. והמוזיקה מצויינת, כל החברה נהנים,
בארבע וחצי לפנות בוקר הוא כבר יושב על הבאר, בלי הרבה כח, אבל
עם חיוך גדול.

ורק אחרי חמש, הם מחליטים שהגיע הזמן לחזור. עומר נוהג, קצת
עייף, אבל הוא לא שיכור. יואב כבר מזמן נרדם, כמוהו גם אודי
וליאור. קצת יותר מחצי שעה של נסיעה, והוא יהיה מתחת לשמיכה.
אבל כבר אחרי עשר דקות באה המעידה הראשונה. הרכב סוטה מעט
ימינה, אבל "זה בסדר חברה, הכל בשליטה".
בפעם הבאה שעומר מתעורר, הוא בבית חולים, שוכב במיטה. ליאור
ויואב זה לצד זה, בחלקה הצבאית של בית העלמין, ואודי - הוא
צמח, שום דבר הוא לא יזכור. עומר, שהיה אלוף בית הספר למרחקים
ארוכים, לפלס"ר הוא התקבל בלי בעיה, ספק אם יוכל לשוב ללכת,
שלא לדבר על ריצה.

צא!
והידיים נכנסות לפעולה, גם מרוץ על כסא גלגלים הוא סוג של
נחמה.
עומר כרגיל מנצח, כי הוא מן מוצלח שכזה. אמא שבורה, אבל מאושרת
מהרגע, ואבא עם חיוך מהול בדמעות מוחא כפיים.
עוד גביע נוסף יעמוד בגאון על המדף.