נהמת החושים של הבוקר
כאריה מתנמנם אל מול סהר ערום
היא שולחת לי אושר רגעי
שם בין מציאות לחלום
נהמת החושים של עניים שתויות
סוחפת תמיד לעולם אגדות
היא שולחת לי עושר שקרים
או אולי רק מסווה אמיתות
נהמת החושים אל ירח מלא
משכיחה רק לרגע את פלאי התמימות
היא שולחת לי חוסר מעצורים
מבושם בניחוח של טרף, מבושם בחירות.
נהמות של חושים העכירו מבט
ואולי עירפלו מחשבה
כבר בדו אמיתות, גבו קורבנות
האדירו את עצמת החיים במגע.
נהמה או ערפול, התחמקות או בריחה
גאונות או טירוף, אהבה אכזבה.
אחר כל נהמה חזרתי לדאוג,
מה יהיה שחושיי יחלו לשאוג.
ואדע כשאדע |
