-1-
הרוח של הקיץ מבשרת לי כי הסוף של השרב קרב
כל כך קרוב הוא לקיצו באין יודעין על תרם סיומו
בכך הסממן מוציא ממני פלאים
לשבת במרפסת הזו גורפת ממני צמרמורות של
חיבה לאותן זיכרונות החמימים.

הרוח הזו מכניסה בי רצון להיות ער
ער וערני מכולם.  שעת לילה ושקט
סורר לו כאילו היה בעצמו ער תחילה.
חיבקתי הרוח והיא מלטפת כאהבה עצמה.

הרוח הזו גם השעה, של הקיץ
השמים אדומים כפלים לא כי הם אפלים
אלא להפך ברורים יותר, כמו פירות העונה מתוקים.
חונפים לי בשירה כזו אשר בלבלת
לא ברורה אך מהללת את רוחות הקיץ
הבאות בגלים. שעות לילה של אנשים ערניים ואותי
הבודד בבודדים.

-2-
הקרחת ואני כבר שנים ביחד
רומן כזה שמשאיר לי טעם מיוחד
של מחר יהיה לי בראש קר
אך בשעות ערב נעימות
רוחות קיץ על ראשי נושפות
תוהה על הנשים שקרחת אוהבות
מה הן רואות בכך? מחשבותיי תוהות.

זהו רומן של שנים מבלי לפחד
מהאחרים  אשר דרכיהם לחשוב פחדים.
מאוורר את דרכי המחשבה וגם נותן
חופש לראש בתנועה. מגביר את המהירות
של הריצה אם אתה שואל אותי גם זה טוב
לשחיינים, טבחים ושרי משפטים.
אז אם אתם תוהים כי זה קצת מוזר
הייתי אומר לכם - זה קצת מוגזם, אבל
קרחת הזו היא הברקה של הראש
למראה של קלישאה. הקירח המשורר
וגם הפילוסוף המהרהר.
זה רומן בעל תוכן מודעות
המשיל שיערו נותן במרומו -
יד של אישה המלטפת את אותה קרחת
ונוגעת בעדינות במחשבה.
כל כך קרוב
שכבר נגמרו לי השערות לתהות.
אלא רק רדיקליות של צחוק כזו או אחרת
במובן של מלוא ההדרת.
שאם יכולתי אחרת, הייתי בוחר
עדיין בראשי המקריח סופי.

-3-
כל פעם יוצאים לי בשלשות השירים
גם השיר הזה הוא השלישי מבין שלישיה.
שיר כזה שהוא בעצם סימן שאלה?
אם כל זה יהיה להשתנות או בעצם סוג של מנהג
בו הכוונות טובות. נכון וגם לא נכון לומר המון דברים
חריזה, פיסוק בזמן והנקודה שמראה כי הסוף הפסקה.
אך תרם על קיצו יבואו היתושים הלילה, סוג של סוף
ללא מטרה וגם ללא דיקציה המשמשת קו הנחייה.
אך מידי פעם עדיף כי הנושא ינוח מלהיות מושא
ויהפוך עד ישתנה ההיגוי השפה.
בכל פעם וזה לאחרונה. שירים בשלשות
ללא כוונה תחילה.

3 בלילה 31 לחודש מאי