גופך כבר הפסיק להרגיש
נשמתך כואבת ואינה מבדילה בין תחושת השנאה לגאווה והשקט
המשתרע,
מנצח.
דברים שהתחילו מאי הבנות מצדי, המשיכו לכיוונים של רגשות
אשם ושנאה
אשר כבר בתחילת דרכם זעקו לפרוץ מתוך תוכי.
אוהבים כואבים וללא שום ידיעה של למה ואיך
הכל מתנפץ
שמיים קודרים וציפורים שכבר לא יציצו לעולם
שקט, שובר גלים לאלפי חתיכות קטנטנות שמתנפצות להם
בשלווה התמימה.
וכך פעם אחרי פעם השקט משתרע ותופס את פיקודו,
ומידי הכל חומק כבר ידיעת עולם והשמיים כבר לא מזהים את הבזקי
האור הבא
או בין אם צבעיו נוטים לכיון בהיר או כהה
ואני, אני פה יושבת
וחושבת
וחושבת,
ובוכה עם או בלי סיבה. |
