בצל ההרים המוזהבים, עומדת היא ללא מילים
היא יודעת שכל רגע, יגיע צליל פעמונים
באלפי שנים גילה מודדת, ואין פניה כלל זקנים
היא תהיה לעולמים, עם בעלים כל כך שונים

היא מתהדרת באור שמש, ומברכת הבאים
בתוך ליבה סודות שומרת, ומגלה לנבחרים
אך לא כולם היא משחררת, היא זקוקה לאנשים
בתוכה אותם סוגרת, מאחורי השערים

היא לא יודעת מה זה שקט, היא רוגשת מבפנים
היא בנויה אומנם מאבן, אך יש דם בעורקים
כל אחד את שמה יודע, ויכול אותה למצוא
בתבור הארץ היא עומדת, וקוראת לך לחזור