השמש השוקעת לה לאטה
בימי הקיץ הלוהטים
מלטפת את ביתנו, העצים והפרחים
בצבע של עצב, בצליל של כאב
והחושך היורד משקני יגון צורב
ואתה לא רואה מראות נוגים
ואתה לא חש בצלילי כאביי הזועקים
ואינך שומע ואינך יודע
עד כמה חיי ריקים.
בלעדיך.
השמש השוקעת מחממת לבבות האוהבים,
הירח פורט על מיתרי החושים,
ואני אותך מחפשת שם במרחקים
כמהה לחלוק אתך את אותם רגעים
השייכים לאוהבים.
ואינך!
ואתה כבר לא רואה ואינך חש
פעימות לבי המחסירות בכל מפגש
ואינך שומע צעקותיי הדומעות,
בזעקה חרישית לך מצפות
שתשמע קולי
אהובי,
שתצילני!
ואינני מוצאת את שמחפשת אני
כי אתה כבר בעולם הבא, רעי ואלופי.
לי עדיין אין לשם כניסה
אולם אנא שמע קולי והמתן לי קמעה... |
