הספר שאת אוחזת ומראה לי
אני מעמיד פני בוהה
כשמעל קו הראשים מתפוגג ענן
והכל או-קיי לזמן הנתון.
מדרון הזרוע המושלג שלך
אני גולש לשנייה ארוכה מדי
ויכולת בלי בעייה להמשיך ולא לשים לב
הספר שאת אוחזת, שמעמיד פני מסתכל
על האצבעות המתקפלות שלך.
הבעיה העיקרית שלנו היא
שאני מאוהב בך, כנראה
והשארתי על השידה
ספר ספוג זיעה
מסיוטים על הדרך שבה
האצבעות שלך מתקפלות, ישירות מהמרפק
האצבעות שלך, שלעולם לא יקבלו את ההטייה התקנית -
"תקבלנה", שלעולם לא יקבלו את צורת הדיבור הגבוהה -
"אצבעותייך".
אהבתי אלייך היא צעצוע ילדות
חבוי כך שלא יתגלה לעולם
וכשתמצאי אותו
שבור לאלף השירים שמעולם לא כתבתי לך
ולא תוכלי להעמיד פני מסתכלת,
אל תבואי אלי בטענות.
כרכי השירה האלה יכלו להיות תלויים כאן ושם
על כל הקירות. |
