אבא אתה הרי יודע, אתה הרי רואה, איך אני מנסה לחיות.
אבא אתה הרי מכיר ועברת את אותן הטעויות.
אני נופלת, וקמה, מתרוממת לשמיים,
אני מנסה, ומצליחה, אך כאבי נושאת בידיים,
אבא אני כאן, מחכה שתחזור,
מחכה גם לתקווה, שהסבל יעבור.
זוכר את הדמעות שלי? מזמן זלגו מהלחיים,
הן כבר התייבשו מזמן, אך הכאב נשאר, בינתיים.
לא שכחתי אותך אבא, לא בעצב, לא בזעם,
רוצה רק להחזיר את הזמן שאבד, ולחיות אותו עוד פעם.
אבא אני זוכרת, רואה מלפניי את עינייך,
אבא תחזור, קשה לי להיות לבד, כל כך קשה לי בלעדייך.
אני יודעת שאני לא בדיוק הבת שרצית שאהיה,
אבל תישאר איתי, יהיה מה שיהיה.
אבא, כמה תסכול, אני רוצה רק שתדע,
הייתי שם בזמן הזה שבו בכית, כן, אתה.
אבא אני כל כך מצטערת, כואב לי הלב,
לחשוב שפעם אהבת ועכשיו כבר לא אוהב,
אני מאבדת את הקצב, פתאום צריך סיבה,
וקשה להמשיך קדימה וקשה למחוק מה שהיה,
אבא, צדקת. הכל יותר מדי מסובך,
למי שאין עוד כוח להמשיך ולמי שכבר ברח,
ועכשיו כל הזיכרונות צפים, ממך האמיתי,
כמו חקוקים על אבן, נושאת אותם איתי,
כל מה שסיפרת, וכל מה שהוסתר,
כל מילה שכבר אמרת וכל מילה שעוד תאמר,
אני אבין ואעזור,
ואם תרצה, כל חומה מאבן
במילים ריקות אשבור,
רק תחייך פעם אחת, בשבילי ובשבילך
ותנסה רק להבין,
אבא, אני כל-כך אוהבת אותך.