פרק א' טיוטה א'

"לאן אתה חושב שאתה הולך?"; זו הייתה שעת לילה מאוחרת ואור
כוכבים ירקרק שהשתקף מהדשא האיר במעומעם את שתי הדמויות. חיוך
מבוהל קרן מפניו של פול כששמעה את טאסייה, והיא הבינה שהוא
מתכנן מעשה קונדס כלשהו... "פול...?" אמרה חצי בשאלה.
"אני הולך לבית ספר", אמר בתמימות. "עכשיו שתיים בלילה", אמרה.
הוא צחק ועלה על אופניו. "למה אתה הולך, בכל מקרה?" קולה מעיד
על ייאוש. פול חשב על תשובה ואז ענה בסתמיות "אני רוצה לתת מבט
ברשימות לפני שאני הולך לישון", הוא נסע כמה מטרים ונעצר. "למה
דווקא עכשיו? אתה לא יכול לחכות לבוקר? זה רק עוד כמה שעות..."
הייתה דממה קצרה ואז פול חייך חיוך ערמומי " אז את באה?"

הוא חיכה לה כשהיא הלכה להביא את אופניה, מאזין בדממה לקולות
הצרצרים. הם נסעו לאורך השביל שהתחיל ישר ומסודר אך לאחר כמה
דקות של רכיבה נעימה הפך למפותל ותלול. צליל השרשרת זמזם לו
למרחקים ונכנס עמוק לתוך יער עצי האורן שמימין, ואפילו רחוק
עוד יותר לערבות הדשא משמאל שהשתרעו על גבי קילומטרים רבים.
ניחוח הדשא הלח שפול כל כך אהב העיד על סופת גשמים קרבה, פול
זיהה זאת בקלות. בכלל, פול היה מצוין בגששות והתמצאות בטבע,
הוא מעולם לא ייחד את עצמו בתחום זה, והיה בטוח שזהו כישרון
שכיח אפילו לגילו.
גם אביו של פול לא ידע על הייחודיות של כישרונו בהתחלה. הוא
נסע לאורך הממלכה הלבנה וחישל חרבות לעשירים, בדרך הוא פגש את
אשתו שמיד התאהבה בו ובסגנון חייו (אביו נדד בחיפוש אחר
לקוחות) ורק אז הבין כמה מוכשר הוא בעבודתו, וכמה מוזרה היא
הדרך בא הוא מחשל את חרבותיו.


(לא סיימתי את הפרק כי אני חייב ללכת אני אמשיך להקליד
כשאחזור)