שמעתי את השדרן מתחיל
להקריא את החדשות
טרקתי את הדלת, ויצאתי מן הבית
בחוץ היה חשוך, מכוניות האירו את הכביש
אחת נסעה רחוק, אחת עצרה ממול
נעמדתי בפינה, חיכיתי שהמונית תחלוף
אני אכנס ואסע מכאן
משאיר מאחורי את העיר
משאיר מאחורי אותך
בתיק יש ספר, מחברת וכמה בגדים
בכיס של החולצה יש סיגריות
ואני נשען על החלון,
מבקש מהנהג לנסוע מהר
לפני שהשדים יחזרו
לפני שאת תתעוררי
לא היו לנו רגשות אשם,
לא היו חלומות להסתיר במגירה
אני זוכר את המבט שלך
עכשיו את מופיעה בכל פינה של רחוב
ואני אמרתי לך פעם
שיגיע הזמן
אני אדע ללכת, ואת תדעי לשכוח
יש מילים שנכתבו
יכולתי למחוק אותם, גם מזיכרוני
אבל את פנייך, לא יכולתי לשכוח
מאף מראה, מאף תמונה שחבויה בין המטבעות והכרטיסים הישנים
הנהג עוצר בכניסה לעיר השכנה
שואל אם זה רחוק מספיק
אני אומר לו: "אל תעצור לשנייה"
לה אמרתי, שיום אחד
אדע ללכת, והיא תדע לשכוח
בנתיים החדשות הפכו לשירים שקטים
יש אנשים שעכשיו טסים רחוק מכאן
יש כאן שעדיין אוהבים
אני לא זוכר מה הבטחתי לך
מכל מה שקיימנו, שום דבר לא נשאר
ברחבה הגדולה, יש עכשיו תגרה
הנהג נוסע דרך אזור התעשייה
יש שם גברים שמעמיסים סחורות
ועולים למשאית
ואני חושב לעצמי, שפעם כשהייתי צעיר יותר
ברחתי לארץ אחרת
היא תמיד חוזרת אלי, תמיד מבקשת סליחה
ואני תמיד סופר את הזמן ואת המטבעות בארנק
על פי הזמן שיכולתי לבלות איתה
הנהג עוצר בגבול האחרון
אומר, כאן אין לך שום סיכוי
אני נזכר שאמרתי לך פעם
שיום אחד אני אברח
ויום אחד את תשכחי אותי
אני מביט החוצה, הכל דומם
זה הלילה, וזה מה שנותר ממנו
יוצא מן המונית, מדליק סיגריה
הנהג מביט בי, ושואל
"מה עכשיו?"
אני אומר לו, היא תקום ותשכח אותי לאט