פתאום באמצע הלילה
מצאתי את עצמי בוכה
סיפור ילדות
שלא נגמר
התקרה נראתה לי גבוהה
אולי יכולתי לגעת
אולי נפלתי, בלי סיבה
פתאום באמצע הלילה
הבנתי
ששום דבר לא חלף
זה רק אני שהשתניתי
פתאום
אין שדים
אין חיות בארון
הכל מונח על השולחן
מוכן למשחק
פתאום באמצע הלילה
נהיה לי קר
אם אפתח את החלון
אגלה, שהשמיים קודרים
גם כשכולנו הולכים לישון
ובכיתי, כמו ילד קטן
רציתי לצרוח
סיפור ילדות שלא נגמר
מתחדש בכל יום
ומתפתל כמו נחש
על זיכרונותיי
יכולתי לתפוס אותו בכל מקום
יכולתי לוותר, ולהישאר מאחור
אבל באמצע הלילה הבנתי
אין זמן קבוע בשעות
אין ימים מוגדרים
בין הטוב לרע
הכל מבקש סליחה
פתאום באמצע הלילה, התעוררתי
אל עוד בוקר שלא משאיר ברירות
אם אפתח את החלון
אגלה
שהרחוב נמשך
והים עדיין כחול
לא מנסה להיאבק
לא מבקש, ניסים או נפלאות
ממשיך את הזמן
המתקצר ממילא
זה הרגע שלי עכשיו
בסיפור הילדות שלא נגמר
פתאום באמצע הלילה, הבנתי
שזה הסוף
ועכשיו אלו רק סימני המחלה ההיא
שמבקשים לחזור