|
כשנגמרת הסוללה במצלמה
ואינני יכולה להמשיך ולתעד את היופי הזה -
השקט השוכן בנוף, המתפזר בין הדומם
ואין כמעט קולות פרי יצר האדם,
גם הספסל ניצב, גבו לכביש פניו למרחבים.
(זה השקט אותו אימי חיפשה שנים,
עד שהתייאשה.
עכשיו היא אומרת
שהוא זה שימצא אותה בסוף,
בין רגבי האדמה והמצבות).
שיכורה מן הנינוחות הזאת או מהבדידות המיוחלת
אני יושבת על הספסל,
וממשיכה במילים מהנקודה שבה תשו כוחותיה של המצלמה,
אולי אמצע את אלף המילים שיהיו טובות יותר מתמונה אחת .
רגוע. נדיר. ירוק. הרים. שמים. ורדים אדומים. בתים עם גג
רעפים. |
|
|
אבא, במבה,
אנציקלופדיה,
אבעבועות רוח,
סוציו-אקונומיקה,
אשורבניפל,
שוקולד מנטה
מסטיק, זאב
רווח, רווח בין
השיניים, תביאי
לי את הקפה עם
שניים סוכר,
סליחה איפה אני
מחזירה את
הקיטבג, אני
חושבת שאני
בהריון, היי אבא
מי זאת האישה
הזאת שכל הזמן
מסתובבת לנו
בבית, אמא.
(נוי-נוי, כיום
בת 20, מציגה
חלק מרשימת
המילים שלמדה
להגיד לפני
"אמא", מה
שבהחלט יכול
להסביר איך היא
ואמא יודית נהיו
כאלה צ'ילבות!) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.