בשביל השמחה,
בשביל האהבה
בשביל לשמח
בשביל להקשיב
בשביל לנחם
בשביל לרגש?
בשביל להצחיק
בשביל לעזור?
בשביל לחפש
למצוא לאבד לברוח לתוך האי משמעות.
אומרים שלכל דבר יש פשר,


ישנם רגעים שבהם אין אתה מוצא משמעות בהיותך, בישותך ונוכחותך.
לעיתים העבר מתערבב עם ההווה ולא נותן לו מנוח, מה שמפעים את
הכאב הזה, שקיים בך תמיד - השאלה לגבי משמעות.
עולמך הצר והמוגבל אינו יכול לשאת שאלות מסוג זה ועל כן מתחיל
לתעתע בך, להסביר לך ולנוון את הכוח הזה שלך לשאול. ואין דבר
כזה "הכול בסדר" אלא רק ביחס למשהו אחר.
אתה ממלא את החלל שלך בחפצים ונותן להם משמעות. מחפש את הדבר
הזה שיועד לך לעשות בעולם, משהו בעל משמעות (!), וברגע שמתקבלת
החלטה, כל מהותה מתערערת במחשבה שנייה.
אתה לא שם לב ועברו שנים... שנים של המצאת משמעויות והקרבה
למען הקיום, ולאו דווקא שלך. אתה מדליק סיגריה, מסתגר בחדר
ושואל "בשביל מה?" ויש תשובות, חלקן משכנעות מאוד, אבל בתהום,
שנפערה בך אי שם, יש צעקה חדה שמשתיקה את כולן.

ועל מנת למשמע את הצער על החיים הופכות דמעות לאותיות, נשימות
לפסיקים וסימונים, אבל את המחנק אין דרך לתאר.
"הכול עובר" אמרו אנשים גדולים, ואם הם אומרים הם בטח
מבינים...