|
בית א: אני זוכר איך
החזקתי את ידך בפעם האחרונה,
אני זוכר את השיר ששרת לי,
שעדין מתנגן בי בשתיקה עזה
ועיני כבר יבשו מלבכות עלייך
פזמון: את חדרת אל ליבי
כמו רוח וסערה
לא השארת לי שום ברירה
להיסתכל במראה ולחשוב על העתיד.
בית ב: אני זוכר איך הבטת בעיני,
חשבתי שזה לנצח.
לא ידעתי שיהיה פה רצח של אהבה קרה
איך שבאת כך הלכת
כמו הבזק של הברק
פזמון: את חדרת אל ליבי
כמו רוח וסערה
לא השארת לי שום ברירה
להסתכל על המראה ולחשוב על העתיד.
בית ג: אני זוכר את חיוכך המסתתר
את יופיך המתגלה.
אני זוכר איך הכל התחלף
כאדם המתחדש, כמעין המתגבר
פזמון: אני זוכר איך חדרת אל ליבי
כמו רוח וסערה
לא השארת לי שום ברירה
להסתכל במראה ולחשוב על העתיד בלעדייך. |
|
|
למה מבקשים ממני
לשלוח סלוגן
מתחכם לבמה? מה
עם כל הסלוגנים
הפשוטים,
הישרים, ההגונים
ואוהבי האדם,
שלצערי לא יצא
לי להכיר
מעולם.
אנדרואידית
פראנואידית ברגע
של תהייה וחוסר
רעיונות לכתיבת
סלוגן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.