יעל גורדונייה / חניון |
בסוף הכביש.
לא מבינה שמדובר בעצם רק בתחילתו של כביש אחר,
פתלתל בהרבה.
הפנטזיות שלי עומדות מנומסות אחת ליד השניה
מחזיקות ידיים כדי לא ליפול ולהתנפץ,
שלובות זרועות כדי להזין זו את תעתועה של זו
רוכנות אל עבר קו זינוק דמיוני
שמוחי לא העז עד עכשיו לדמיין את המשכו.
בקומה מתחת,
אפלה יותר
מחנות החרדות שלי.
מכוניות תופת מלאות בכאב
מחכות לתורן להתפוצץ
ולהחריב את הנפש השוכנת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|