נטע פריים / בשעות האלו |
מרשה לעצמי להשתחרר.
אני רואה אותך, תמיד אתה מגיע,
תמיד זה למישהו אחר.
מרפה את השכל, נותנת לדמיון
להתפרע וליצור שדים.
שם אני קמה, צועקת, זועקת
בחלומות הכי כואבים.
בשעות האלו שאני יושבת על הספסל,
מסתכלת על האנשים שעוברים.
מנסה להבין מה עובר שם בראש,
מנסה לחפש רעשים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|