בת אל גימל / רסיסים |
רק הם, נותרו על עורי החשוף.
וזיכרון שעם הזמן הופך גם הוא למסך עשן.
דמותך מתערפלת, אך אהובה מתמיד.
המרחק, המרחק הודף אותי ולא נותן לי להתקרב, שוב.
והפערים גם הם מחזיקים ידיים ומונעים ממני, אותך.
מחשבותיי כבר ריקות, המילים מתנדפות ומשתלבות עם הרוח.
ואלא שנשארו, לא יפות וסוחפות כמו שלך.
משב האוויר החם, שעוטף את כל כולי, משקר.
כאילו, שיש שם חום אמיתי, שהרסיסים על גופי לא יעלמו,
וימשיכו הלאה עם הרוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|