[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עכשיו את בבית מנגבת את הדמעות
כל היום בטלפון בוכה לחברות
"אני לא מאמינה איך זה קרה
הייתה לנו אהבה כל כך גדולה"

נתתי לך את הכל גם כשלא היה לי כלום
כיסיתי אותך בלילות קרים ונשארתי עירום
את פרוסת הלחם האחרונה שמרתי לך תמיד
הצלתי אותך רגע לפני שהזרקת אל הווריד

אבל את בחרת לפשל בגדול
כמו רוח סערה את הרסת את הכל
כבר לא אכפת לי כמה ואיך
את יכולה לכעוס רק על עצמך

והיום את יושבת לבד בדירה
מנסה לשחזר את מה שקרה
אבל רק אני יודע את אשר צופן העתיד
אחרי מה שעשית לי - את תישארי לבד תמיד

גבר כמוני לא תוכלי עוד למצוא
אחד שלמענך יכבוש את יצרו
הקרבתי הכל כדי שתהיי מאושרת
פרצתי לגינת השכן וקטפתי לך ורד

אבל את בחרת לפשל בגדול
כמו רוח סערה את הרסת את הכל
כבר לא אכפת לי כמה ואיך
את יכולה לכעוס רק על עצמך...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"מה אתה חושב
שאתה עושה?"
"רגע, לא אמרת
לפרוט?"


דוד, הכינור,
והמורה לנגינה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/6/07 11:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג. ר. יוני

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה