|
ראה את האבק נמס לאטו
בצל רוח השנים
הלו אילו הן ידיך
צרובות קמטים וחרשים.
עיר האוהלים משתרעת
על פני נאות דשא
שדות קדומים
בלב מדבר וצייה.
אבק הרוח נישא בקליפות
של הבלי הזמן הגבישי
חומרת האנשים נוזלת
ליבת הכרתם חרישית.
מבט עיניים מזוגג
תמונת ראי שקופה
תמרוני מאבק
תכלת הסופה. |
|
|
מה הקטע עם
סלוגנים?
אף פעם לא
הבנתי, אבל תמיד
אני מכריח את
עצמי לכתוב:
"שלום, שמי
מוישה זוכמיר
ואני מנגן על
קסילופון שעשוי
מפקקים של
טושים".
אורי פינק בעוד
יציאה גדולה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.