|
כתבתי לך פזמון, יקירי
זכרון אפיזודי חולף
אהוב ליבי
התהלכתי שוב באותה רצועת חוף
ארץ זרה שהייתה לי פעם בית
ועננה אפור
כתבתי לך שירים, יקירי
סללתי עוד בית אל התודעה שלי
שמרתי אותך שם בפנים
בתוך תוכי
בגוף
בשר
ונפש
וימים יגידו, ומחוץ יקירי
זה רק אני, והלב שלי
שפועם בתוכי
הלב שלי שעשה אותי אשה אחרת
פחות מאמינה
פחות חופרת
צועדת בגו זקוף ועיניים פעורות
אהבות קסומות אותם זוכרת
דורכות מילים נצורות
אל האני של מחר |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.