;
השעה קצת אחרי ארבע בבוקר. אני תוהה אם אתה עוד ישן או שכבר קמת. יכול להיות
שממש עכשיו אתה עולה על המדים ומשפשף את העיניים. אני לא יודעת. אני נשארת ערה
כדי לעייף את העיניים כי קשה לי להירדם. אני מרגישה, איך אפשר להסביר את מה
שאני מרגישה?
אני יכולה להעיף את המחשבות עליך למקום שהן יתקשו לצאת ממנו, אבל אני לא רוצה.
למדתי שאסור לוותר לעצמי והדחקה זה לחלשים.
האצבעות שלך שמלטפות את גבי, זה הדבר הנפלא ביותר שהיה יכול לקרות לי בשניות
אלו. אני מתגעגעת. מתגעגעת לשפתיים שלך. אתה יודע לנשק עד שלא נשאר לי אוויר
בגוף. ואז אני לוקחת נשימה עמוקה ומתמלאת אהבה. יכול להיות שאתה חושב עליי גם
ממש עכשיו. אולי אתה שותה קפה, אולי אתה אי שם בחוץ. אמרתי שמעולם לא האמנתי
שזה יקרה לי. שארגיש שבנאדם אחד הופך לי את כל העולם. אתה יודע, זה קשה. קשה
להיות כל כך מאוהבת, כל כך נזקקת לרגע אחד איתך. והמרחק. בתוך מיליון ליטרים
של שקט, אלפי עצים, מאות בניינים ואנשים אתה לא שם איתי. ואיתי, לפעמים לא קל
איתי. אני יודעת.
בלילה אני נרדמת כשאתה הדבר האחרון שאני מעלה במחשבות. אחרי שעה אני מתעוררת
ומסתכלת אולי פספסתי ממך שיחה, אולי שלחת הודעה. להירדם אני נרדמת, לישון טוב,
אני לא.
אני מתעוררת וחושבת עליך. בכל בוקר אני צריכה לשלוח לך SMS עם בוקר טוב. רק
שתדע, בכל בוקר כשאתה פוקח את העיניים, אני מאחלת לך בוקר טוב. אני יודעת
שהמסע שלך קשה ומפותל אבל אני יודעת, בעצם מקווה, שהוא ייגמר איך שאתה רוצה.
וברגעים כמו הרגע הזה שבו כל הצבעים מתמזגים לצבעים של לילה אני יודעת שלעולם
לא אוכל בלי הריח שלך. העיניים שמסתכלות עליי ככה. הלשון שלך שמתגלגלת לה בפה
שלי. לשים עלייך את הראש ולא לדאוג מכלום.
