שמש מאירה את הגינה.

בעיתון עוד כתבה על זוג מפורסם שהתנתק.

ובתוך המקרר, קנקן לימונדה מצטנן, נרגע.

צלצול.

"סוף סוף זהו. די. הכל נגמר." היא אומרת.

ואני נושם לרווחה. "אני שמח. באמת."

"אני מגיעה תוך כמה דקות, אל תחכה לי."

והנה, הכל כבר מוכן. הכלים ייבשו, השולחן ערוך, ניקיון.

אני כמעט ולא מרגיש את הרוח. הניקיון עובר לי בראש. סדר של
ממש.

אני מכין לבואם גם אותי.

כבר שנים שחיכינו לזה.

צלצול.

"חיכיתי לך."

"זה בסדר, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו."

הכל מסודר. שלושתנו כבר שוכבים בגינה החמה,

והוא מביט בי עם חיוך מתוק ושלו.

"הנה, עכשיו אתה באמת יכול להיות רגוע.

החופש הגדול מתחיל"