אולי אתם אוהבים אותי חלשה.
כשאני מביטה אליכם מלמטה עם עיגולים שחורים וחיוך שבור.
להחזיק אותי שנייה לפני שאני נופלת בכוונה, עד ההתרסקות הבאה.
או אולי לספר לי בבוקר של אחרי עד כמה התפרקתי ואיך אתם חיברתם
את החלקים כל כך יפה,
לשמוע אותי אומרת תודה.

וזה רק בכאילו, כמו בלון שמתפוצץ באוויר גבוה,
כשהצחוק מושפע מבכי שאתם לא הכרתם,
כל השאלות ששאלתי והכמיהה לחיים
תמציאו לי איזושהי אמת, לפחות להיום.

לא נורא, זהו רק האושר
שנרמס בין רעידותיה של אמא אדמה.
אני אוכל לשמור לי אובדן וזוועות למזכרת,
להכין עיניים שבריריות ושיער מתקלף של ילדה שזקוקה למישהו...
ככה אולי שוב תאהבו אותי,
אישיות בחלקים מפוזרים.

ולא תכירו מי אני באמת עד אין קץ.


20.5.07
חצות