New Stage - Go To Main Page

ויקטוריה קרוס
/
שיא האנושות

להסתכל אל תוך העיניים שלך, ולהרגיש כמו שני בורות חלולים
אני לא צריכה להשתכר כדי לראות כמה שאתה יפה ורדוד
שברים - שברים בחתיכה אחת מושלמת,
מדוע שלא תקלף את עצמך עד אין.
לא יכולת להשיב לי דבר מלבד כמה קריאות מונוטוניות באוויר
ומצטערת שהתגעגעתי אליך עד שנפערו בינינו חורים.
זה התסכול הכי גדול שלי,
לחפש בך דברים שמעולם לא היו. (ולא, גם לא יהיו).
הנצח הזה לא נמדד בשעות או שנים
ואתה כמו שעון חול שכל שנייה הופכים מחדש,
תנסה לעמוד בין הגשמים של נובמבר
אתה לא תרגיש כלום בגרון, ותראה שאני צודקת
כמו וואקום, או ילד קטן חסר תובנה שלא פוחד מגבהים
לפחות תחתוך את כף היד ותבדוק שאתה מדמם
לא באמת אכפת לי, זה רק בשביל הרקורד, לדעת שאתה בכלל חי
כמה כסילות ואטימות בן אדם אחד יכול להכיל. שיא האנושות.

ואני אוהבת אותך.


5.5.07
6 בבוקר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/7/07 22:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה קרוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה